באגאראן — בירתה הנשכחת של ארמניה העתיקה, על גבול טורקיה
בקצה תורכיה, במקום שבו מחוז קארס כמעט נוגע בגבול הארמני, בשדה ליד גדתו היבשה של נהר אחוריאן, שוכנת הכפרה הכורדית הקטנה קיליטאשי. מתחת לבתיה ולגינותיה שוכנת עיר עתיקה. באגראן — אחת מבירותיה ההיסטוריות של ארמניה, שנוסדה במאה ה-3 לפנה"ס — נמחקה כמעט מעל פני האדמה. המקדש הראשי של העיר, כנסיית סנט תיאודור, נהרס בשנת 1920. עם זאת, המקום עצמו — אזור גבול סגור, שמעבר לנהר שלו שוכנת ארמניה — מושך אליו מטיילים והיסטוריונים כסמל לאובדן. בגאראן אין סיורים, ואין בהריסות הראויות לאלבום תמונות — רק תחושה של כובד הזמן ושקט של בירה לשעבר.
ההיסטוריה והמקור של בגראן
על פי עדותו של ההיסטוריון הארמני מובסס חורנצאצי, בגאראן נוסדה במאה ה-3 לפנה"ס על ידי המלך ירבנד הרביעי (אורונט הרביעי) משושלת האורונטידים. העיר החדשה הפכה במהרה למרכז הרוחני של המדינה, ודחקה את ארמביר מתפקידה כמרכז העיקרי של פולחני האלילים האורונטיים. כאן, בבאגראן, התרכזו המקדשים והמקומות הקדושים, אליהם ערכו עולי רגל מכל רחבי ארמניה.
לאחר חילופי השלטון, בתקופתו של ארתאשס הראשון, המלך הראשון משושלת ארתאשס, השתנה המצב. כשהקים בשנת 176 לפנה"ס את הבירה החדשה — ארטשאט (Artashat) — ציווה המלך להעביר לשם את כל המונומנטים הפגאניים ואתרי הפולחן מבגאראן. כך איבדה הבירה הדתית את תוכנה העיקרי, אף שהמשיכה להתקיים כעיר.
במאה ה-6 עברה באגראן, יחד עם כל מחוז ארשרוניק, לבעלותו של השושלת הארמנית האצילה קמסראקאן. בתקופה זו, בין השנים 624 ו-631, הוקמה כאן כנסיית סנט תיאודור — אחד המונומנטים המרכזיים של האדריכלות הארמנית של ימי הביניים המוקדמים. הכתובות, שכיסו את כל השטח החיצוני של הכנסייה מהקצה הצפוני של האפסיס המערבי לאורך כל ההיקף, הוכרו כדוגמה יוצאת דופן לאפיגרפיקה הארמנית.
במאה ה-8 עברה העיר לשליטת בית בגראטיד. בשנת 885, לאחר שיקום הריבונות הארמנית, הפך בגראן לבירת הממלכה הארמנית החדשה תחת שלטונו של אשוט הראשון. יורשו, סמבאט הראשון, העביר את הבירה לשירקאוואן בשנת 890. עם זאת, בתקופת הבגראטידים נותרה בגראן אחד המרכזים המשגשגים של הממלכה; שליטים בגראטידים רבים, בהם אשוט הראשון, נקברו כאן.
שקיעת העיר נמשכה מאות שנים. בשנת 1045 כבשו אותה הביזנטים, ובשנת 1064 הנחיתו הסלג'וקים מכה ניצחת. במאה ה-12 שלטו כאן השאה-ארמנים, ובשנת 1211 – נסיכי זקריד. בשנת 1236 הרסו המונגולים את העיר, ובשנת 1394 השמיד טימור סופית את מה שנותר מבגראן.
בתחילת המאה ה-20, במקום העיר העתיקה, היה כפר ארמני קטן עם אוכלוסייה של קצת יותר מ-300 איש. לאחר מלחמת טורקיה-ארמניה בשנת 1920, הגדה המערבית של נהר אחוריאן עברה לידי טורקיה. התושבים ששרדו עברו לגדה המזרחית והקימו כפר חדש בשם בגאראן — כבר בשטחה של ארמניה הסובייטית, כ-8 ק"מ דרומית למקום ההיסטורי.
ארכיטקטורה ומה לראות
התשובה הכנה לשאלה "מה לראות בבגאראן" נשמעת כיום מאופקת: כמעט ולא נותרו אתרים בולטים לעין. המונומנט המרכזי — כנסיית סנט תיאודור — נהרס בכוונה בשנת 1920. לפי הערכתו של ההיסטוריון הארמני יוסף אורבלי, זו הייתה אחת הדוגמאות הבולטות לאדריכלות הארמנית של ימי הביניים המוקדמים.
כנסיית סנט תיאודור
הכנסייה נבנתה בין השנים 624 ו-631 ושימשה כמרכז הדתי העיקרי של בגאראן במשך יותר מאלף שנים. מאפיין ייחודי של המבנה היו כתובות נרחבות שהקיפו את כל השטח החיצוני של המבנה: הן החלו בקצה הצפוני של האפסיס המערבי והמשיכו לאורך החזיתות הצפונית, המזרחית והדרומית. על פי תיאורים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הכנסייה נותרה שלמה במידה רבה עד שנת 1920 — מה שהופך את הריסתה המכוונת לאובדן חמור במיוחד עבור המורשת התרבותית העולמית.
קברי מלכי בית בגראטיד
על פי מקורות היסטוריים, בבאגראן נקברו כמה שליטים משושלת בגראטיד, בהם אשוט הראשון — המלך הראשון של המדינה הארמנית המשוקמת. המיקום המדויק של קברי המלכים אינו ידוע; ככל הנראה, הם חלקו את גורלה של הכנסייה ושל מבנים אחרים בעיר.
הגבול והנוף המודרני
כיום, את מקומה של בגראן העתיקה תופסת בחלקה הכפר הכורדי קיליתאשי. השטח גובל בגבול המדינה עם ארמניה על נהר אחוריאן — זוהי אזור גבול עם גישה מוגבלת. מהצד הטורקי נראים שרידי קירות הרוסים; מהצד הארמני, מעבר לנהר, שוכנת הכפר המודרני בגראן. הנוף — גבעות ערבה פתוחות, שקט, הרים רחוקים — משמר את האווירה המיוחדת של המקום, שבו ההיסטוריה נמחקה בכוונה.
עובדות ואגדות מעניינות
- ההיסטוריון הארמני מהמאה ה-5, מובסס חורנאצי, כינה את בגאראן עיר שנוסדה במאה ה-3 לפנה"ס — אחת הערים העתיקות ביותר הידועות בארמניה. זה הופך אותה לבת גילה של ערים עתיקות רבות באזור הים התיכון.
- כנסיית סנט תיאודור, שהושלמה בסביבות שנת 631, קושטה בכתובות שהקיפו את כל המבנה מבחוץ — מערכת קישוט אפיגרפית ייחודית באדריכלות הארמנית. ההיסטוריון יוסף אורבלי ראה בה אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות ארמנית של ימי הביניים המוקדמים.
- בשנת 885 הפך בגראן לבירת הממלכה הארמנית המשוקמת תחת שלטונו של אשוט הראשון הבגרטידי. העיר שמרה על מעמדה כבירת הממלכה רק מספר שנים, ולאחר מכן עבר החצר לשירקאוון, ומאוחר יותר לאני.
- לאחר מלחמת טורקיה-ארמניה בשנת 1920, תושבי בגאראן ששרדו חצו את נהר אחוריאן והקימו כפר חדש באותו שם, 8 ק"מ דרומה — כבר בשטח הסובייטי. כך, "שני בגאראנים" ניצבים משני צדי הגבול.
- בתחילת המאה ה-20 התגוררו בבגראן קצת יותר מ-300 ארמנים. כיום, על חורבותיו שוכן הכפר הכורדי קיליתאשי — עוד דף בהיסטוריה בת מאות השנים של חילופי עמים ותרבויות בפינה זו של מזרח אנטוליה.
איך להגיע
חורבות בגאראן ממוקמות במחוז קארס, באזור הגבול ליד נהר אחוריאן. העיר הגדולה הקרובה ביותר היא קארס (שדה התעופה KSY, טיסות מאיסטנבול ואנקרה). מקארס לאזור בגאראן לשעבר — כ-50–60 ק"מ דרומה-מזרחה בכביש לכיוון אני ובהמשך לאורך הגבול. הדרך הקלה ביותר להגיע היא ברכב שכור.
חשוב לקחת בחשבון: השטח גובל בגבול המדינה עם ארמניה. הביקור מחייב בירור מראש של תנאי הגישה — במספר אזורים גבוליים בקארס נדרש אישור מיוחד מהמשטרה הצבאית או מהמושל המחוזי. מומלץ להתייעץ מראש עם סוכנויות הנסיעות בקארס או ישירות עם הרשויות המקומיות. מרוסיה הכי נוח לטוס לאיסטנבול, ואז בטיסה פנימית לקארס או לארזורום.
עצות למטייל
הטיול לבגראן הוא מסע אל העבר האבוד, ולא תיירות קלאסית עם סיורים. בואו עם רקע היסטורי: קראו על ממלכת בגראטיד של ארמניה, על גורל המורשת הארמנית במחוז קארס, ועל כנסיית סנט תיאודור. אחרת, השדה הפתוח ליד הכפר הגבול ייראה לכם פשוט כשדה פתוח.
הקפידו לבדוק את תנאי הגישה העדכניים לאזור הגבול לפני הנסיעה: ההגבלות עשויות להשתנות. אנו ממליצים לשלב את הביקור עם ביקור באני — בירתה העתיקה של ארמניה, הנמצאת כמה עשרות קילומטרים צפונה; שם נשמרו חורבות מרשימות של עיר מימי הביניים, הנגישות לתיירים. גם קארס ראויה ליום נפרד: המבצר, מסגד קומבט (המאה ה-12), הרובע הרוסי ההיסטורי מהמאה ה-19, הגבינה והדבש המקומיים.
הזמן הטוב ביותר לביקור הוא האביב (מאי–יוני) ותחילת הסתיו (ספטמבר). בחורף הכבישים מכוסים בשלג. קחו איתכם מים, אוכל ובגדים חמים — בגבול שבין הערבה להרים מזג האוויר הפכפך. כדי להבין מה היה בגאראן עבור ההיסטוריה הארמנית, אנו ממליצים לקרוא עליו בספרים על ארמניה של ימי הביניים: זהו מקום שמבינים בשכל לפני שמרגישים בעיניים.
